הסרעפת, רצפת האגן וכף הרגל מחוברות ביניהן.

הסרעפת, רצפת האגן וכף הרגל מחוברות ביניהן.

בחיבור פיזי - רקמת פאשיה שמחברת ביניהן (ה״רכבות האנטומיות״ לפי התאוריה של תום מאיירס).

ובחיבור מבני- 3 הקשתות מצויות זו מעל זו ולא במקרה. הן מווסתות עומסים ותומכות האחת את פעולת האחרות.

ואיך הן משפיעות אחת על השניה?

הסרעפת, מלמעלה, מניעה את עצמה בשאיפה ובנשיפה ודרך כך את שתי הקשתות האחרות.

כף הרגל, מלמטה, חווה גירויים כמו קימורי קרקע, שקעים, אבן קטנה. הדיוק והקשב הגופני טובים בהרבה כשכף הרגל יחפה. האותות שמתקבלים בדריכה נשלחים מעלה ומשפיעים על תנועתיות הקשתות האחרות.

ורצפת האגן שם באמצע - מושפעת מלמעלה ומלמטה, מתחזקת ומתחדדת עם כל נשימה מלאה והליכה יחפה.

בשבועות האחרונים אני מרגישה חרדה איומה כל הזמן. ריב עם חבר, המצב במדינה, האמהות. והסרעפת תקועה. האוויר לא נכנס, רק יוצא. מנסה לתרגל נשימות אבל הסרעפת ככ נוקשית שאין רוגע.

הערב יצאתי להליכה לנשום אוויר ופתאום נזכרתי. כמה שטוב ללכת יחפה. להרגיש את הדשא, האדמה, החול. חלצתי נעליים ותוך כדי ההליכה הרגשתי את הסרעפת אט אט נרפית. מתחברת לחיבור לקרקע, נרגעת.

חרדה, סרעפת, כף רגל יחפה. הנשימה לא רק משפיעה, היא מושפעת.

תנסי ללכת יחפה מחר?

עינב