על הסייקל החודשי וכמה אנחנו חיות לפי ההורמונים שלנו

או במילים אחרות, מה הקשר בין המחאה לסגירת פינות החי לבין המחזוריות החודשית שלי

לפני חודש יצאתי לפגוש חברה בפארק הירקון, כשגיליתי שהפארק בשיפוץ מפתיע ונרחב, ושפינת החי של בבלי לא רק שלא פונתה מהחיות אלא הפכה לאתר בניה. מניחה שחלקכן מנחשות- הייתי ממש לפני וסת.

כל כך התרגזתי ונעצבתי לראות את המחזה הזה שהתחלתי לעשות טלפונים לכל הגופים האפשריים. מפה לשם נהייתה מחאה ענקית. התחלה טובה.

אנחנו נוהגות (ונוהגים) לדבר על העצבנות של לפני הוסת בהלצה (או בפחד- אם מדובר בגבר). אבל יש פה עניין ממש משמעותי ולא מספיק מדובר.

כשמדברים על זה שנשים הן מורכבות- הכוונה היא להורמונים. לעובדה שבגופנו, בשונה מגברים- מופרשים לאורך החודש הורמונים שונים, במינונים שונים, בצורה מחזורית וללא קשר למצבנו הספציפי (כן יש קשר, אבל באופן כללי).

התהליך הזה, ״מעגל החיים הנשי״- הוא המחזור, והוסת היא חלק אחד בו. מצרפת תרשים להמחשה.

אז לאורך החודש, כשאנחנו לא נוטלות הורמונים כמו גלולות, יש לנו שינויים הורמונליים במחזוריות קבועה- והם משפיעים על תפיסת העולם שלנו, על מצב הרוח, על ההתנהגות-בכל יום ויום.

וזה לא דבר רע. זה דבר נהדר!

זה מה שהופך אותנו הנשים למורכבות, רגישות, איכפתיות, אינטואיטיביות. דרך ההורמונים אנחנו רואות את העולם במגוון צורות התבוננות. תופסות סיטואציה במגוון תחושות ורגשות.

קחו למשל אותי.

אם הייתי יוצאת לטיול בפארק יום לפני הביוץ., מוצפת אסטרוגן, מרגישה מאוד שמחה, יפה, ובטוחה בעצמי. והייתי רואה אז את כל המצב הגרוע הזה של החיות.

האם זה היה מעצבן אותי? כן-כי זו אני

האם זה היה מדכא אותי? כן- מאותה סיבה

האם הייתי מתחילה את כל הטררם שעשיתי? לא בטוח!!!

היה פה אלמנט חזק ממני. הרגע ההוא נתפס אצלי כרע מספיק בשביל להלחם עליו הודות לנקודה בה הייתי במעגל החודשי.

כמובן שמאז אני נלחמת על הדבר הזה בזכות עצמו, וכי אני אני. אבל הסטארטר- היה זה שהייתי בפוטנציאל להיות עצובה מלכתחילה. כי היה לי הרבה פרוגסטרון בגוף. שהפך אותי לעינב עצובה יותר, רגישה יותר, ומוכנה יותר להלחם על אי צדק.

אנחנו הנשים צריכות לדעת את המחזוריות שלנו ולקשר אותה לחיים שלנו.

אם זה אומר לארח לארוחת ערב כשאנחנו סביב הביוץ, ואז יותר בפוטנציאל להרגיש עם כוחות, בטחון עצמי, רואות את העולם יותר ורוד.

אם זה אומר להמנע מדייט כשאנחנו לפני הוסת ובפוטנציאל להיות מדוכדכות, לא בשיא האהבה העצמית.

כל אחת תיקח את זה לאן שנכון לה. אבל כן צריך לזכור- ההורמונים מכתיבים לנו כל כך הרבה ממצב הרוח והרגש- וזו חובה להתבונן בהם ולהתאים את עצמנו אליהם.

שבת שלום ומלא הקשבה לעצמנו

עינב

ובתמונה- אני ביום שיער של לפני וסת. לפני ביוץ שיער נראה יותר טוב, תבדקו (: