התחלתי ללמד פילאטיס מיד אחרי הצבא. לא הכרתי נשים בהריון.

​

כבר הייתי מנוסה מאוד בהדרכה, את קורס ההדרכה הראשון שלי מטעם וינגייט עשיתי בגיל 11, ועדיין, כלום לא הכין אותי לרגע בו תיכנס הריונית לשיעור ואני אתקף חרדה שמא השיעור יפגע בה או בתינוק.

​

בכל ההכשרות שעברתי, פילאטיס, אירובי, עיצוב, יציבה, בכולן מלמדים מה לא לעשות בהריון. לא לשכב על הגב, לא לפתל, לא ולא ולא.

שוכחים את העובדה שהרוב המוחלט של המתאמנות שלנו הן נשים - לפני או אחרי הריונות.

​

הבנתי שהידע שלנו חייב להיות מקיף, מלא ועשיר בכל הקשור לאימון נשים. לא יחד עם "שאר הפתולוגיות" הנלמדות בקורסים, אלא פרק שלם. על המחזוריות, אימון בהריון ולאחר לידה, רצפת האגן. כדי להיות בקיאות במאפייני קהל היעד הכי נפוץ שלנו.

​

כשהבנתי את זה, התחלתי ללמוד. הוכשרתי כדולה, כמאמנת לנשים בהריון ולשיקום שרירי בטן ורצפת אגן לאחר לידה, כמאמנת למעגל החיים הנשי. במקביל סיימתי תואר במחול, העברתי עשרות סדנאות והרצאות לנשים, ולמאמנות ומאמנים, עד שיצרתי את הקורס הזה:

 

קורס הכשרה למדריכות ומדריכים בפועל, הפרק החסר בקורסי ההכשרה למאמנות ומאמנים מכל תחום - קורס פילאטיס נשי - לאימון נשים בהריון, לאחר לידה ולרצפת האגן.