. . .
top of page

3 שבועות באיתקה וגם- למה רצפת האגן לא מתכווצת כשאנחנו רוצות

עודכן: 14 בספט׳ 2023

שלושה שבועות באיתקה


3 שבועות עברו מאז שנחתנו פה באמצע שומקום, צפון כדור הארץ והתחלנו לשחק ב"החיים החדשים שלנו". עמית התחיל את הפוסט דוקטורט, הילדים התחילו את הגן החדש, אני מסתובבת סביב עצמי ומנסה לייצר וללמוד תוך כדי תנועה את הסדר החדש. בתמונה- טבע, טבע ועוד טבע. על כל אחד מהאתרים האלה בישראל היה תור של 100 איש בכניסה. פה היינו לבד בכולם


תרבות אחרת

מדברים פה שפה זרה.

למשל בכביש: יש המון שיקול דעת לנהג. מותר לנסוע ימינה באדום, ובצמתים שבארץ היו מרומזרות - פה קיבלו "עצור לבאים מכל הכיוונים" - כך שאין סדר מובנה למי יש זכות קדימה והציפיה היא מהנהג - לנהוג באדיבות ובשיקול דעת. תרתי משמע.

למשל בצריכה: יש פה יד שניה מהכל. הכל. כולל נייר טואלט לא משומש, סכום פלסטיק שנפתח. כל הבית שלנו רוהט ביד שניה, הבגדים שקנינו, והצעצועים - שזה פשוט מטריף ולא יאמן שאין בארץ - יש ספריית צעצועים, השאלה לחודש, וחסל סדר צעצוע שיושב בארון ללא שימוש.

בתמונה - ספריית הצעצועים, שהיא בעצם גם משחקיה


ובמעבר חד, אני מתחילה להתכונן לפתיחת סטודיו אבל זה יקח עוד זמן, ובינתיים אני כבר חודש לא בכובע המקצועי שלי, וזה עושה לי קוצים בישבן, כך שאני מוצאת את עצמי מדברת את המשנה שלי בלי סוף, מרצה לעוברי אורח על הפחתת סוכר מוסף וטבעונות, חופרת לשכנות על לידות. למזלי השכנים שלי מנומסים ומוכנים לשתף פעולה עם השיח המרתק-אני-בטוחה עבורם וככה מצאתי את עצמי צריכה לענות כבר כמה פעמים על השאלה - למה צריך ללמוד לאסוף/להרפות את רצפת האגן? זה לא פעולה טבעית שיש לנו בגוף? השאלה הזו מזכירה לי ויכוח ארוך שהיה לי עם פיזיותרפיסטית- למה צריך ללמד לנשום? הנשימה קורית באופן טבעי, אף אחד לא ימות אם לא תלמדי אותו לנשום. (טוב, אישית אני לא חיה את החיים בציפיה לא למות וממש מקווה שגם לך יש שאיפות גדולות יותר, אפרופו נשימות) ועכשיו ברצינות- כן, צריך ללמוד להפעיל את רצפת האגן. וגם לנשום. החברה המערבית סובלת מניוון כרוני של הסרעפות- סרעפת הנשימה, רצפת האגן וכף הרגל. והניוון שלהן גורם לדברים כיפים כמו לחץ דם גבוה, התקפי לב וצניחות איברים.


למה החברה המערבית סובלת מניוון כרוני של רצפת אגן? זה בדיוק כמו לשאול למה החברה שלנו לא בריאה, ויש המון סיבות. אבל הינה 5 עיקריות: 1- אורח חיים לא תנועתי פעם לפני שהיינו עסוקים וחשובים, היה לנו זמן לטפח את הגינה שלנו, ללכת ברגל, להכין את האוכל שלנו בעצמנו. עם הזמן התחיל להגמר לנו הזמן, והתחלנו לעבוד בלהפוך את החיים ליותר קלים. ספה? אסלה? מעלית? כל קיצורי הדרך שהמצאנו מביאים אותנו לניוון. ארגון הבריאות הבינלאומי קרא לתופעה "יושבנות" וציין אותה כאחת המגיפות הקשות של המאה. יושבנות, מעצם טבעה והאיבר שעל שמו היא קרויה- מביאה לריפיון של רצפת האגן. וכשהגוף לא מתאמץ להחזיק את עצמו (בניגוד, למשל, לחברות לא מפותחות שכורעות שמקום לשבת) - מתפתח ניוון כרוני ביכולת הפעלת רצפת האגן. ובהחזקת הגוף כולו. בתמונה- ישיבה אופיינית מול מחשב. גב כפוף, צוואר בהסעה לפנים, תנוחה שסוגרת את הצלעות ומקטינה את נפח הנשימה

2- לחץ הישיבה הממושכת והכפופה סוגרת את החזה ומגבילה את הנשימה. והלחץ בחיים ובעבודה מקצר לנו את הנשימה עוד יותר. וכשהתנאים לנשימה כ"כ גרועים, הנשימה פשוט משטחת ונעלמת. ובמקום הנשימות הסרעפתיות, העמוקות, נותרת נשימה קצרה ודקה שמגיעה עד הכתפיים. קרה לך ששמת לב פתאום שלא נשמת? נכון, לא תמותי מזה (בטח לא באותו רגע), אבל לנשימה יש עוד פונקציות חוץ מממש החיים עצמם. היא למשל מניעה את רצפת האגן. כל שאיפה ונשיפה - מרפה ומכווצת את רצפת האגן. וכשהסרעפת לא עובדת, גם רצפת האגן לא. וככה היא מתנוונת.


3- אימוני כושר לא מותאמים אל אורח החיים הלא בריא, המנוון, המלחיץ והסטטי שלנו הכניס האדם את שעת הספורט, הרגעים הקצרים בשבוע בהם אנחנו פורקות מקצת מהאנרגיה שהצטברה בנו. אבל כיוון שאורח החיים כל כך סטטי, כ" בניגוד לאימון, האימון יהיה פעמים רבות לא בהתאמה לגוף שלנו. מכירות את התסכול כשהמאמנת מגיעה לשפגט ואתן לא? את העידוד של המאמן להעמיס עוד משקלים? באימון פעמים רבות אנחנו חוות חיווי חיצוני. אימון בתגובה לדרבון או לדוגמה חיצונית. מצב כזה מנתק אותנו מהקשר לתחושה של הגוף והוא לא בריא באופן כללי. ובהסתכלות ספציפית - אימון שלא מותאם ליכולת, כמו תרגילי כושר חזקים בלי היכולת של שרירי הליבה לתמוך את העומס, מביא לעומס אדיר על רצפת האגן. אימונים לא מותאמים מזיקים לרצפת האגן. והאמת שאת זה, מי שמכיר את ההיסטוריה שלי כמתעמלת יודע, אני מכירה ממש מקרוב. בתמונה- מימין לשמאל: פעילות גופנית יומיומית כמו גינון ותפירה, לעומת אימון כושר. האם במהלך אימונים עצימים אנחנו ערות לרצפת האגן?

4- חברה גברית

החברה שלנו הובנתה להתעלם מהשינויים שעוברים על האישה: במהלך החודש, בהריון, לאחר לידה, לאחר שמפסיקה הוסת. החברה המערבית היא חברה גברית. זו לא ססמה. הצרכים הגופניים והרגשיים של האישה לא קיימים. אנחנו חיים בחברה בה הריון הוא לא מחלה, וסת היא הזמן שהכי נוח לך, ואחרי לידה השאלה הכי נפוצה היא אם כבר חזרת לעצמך. ושלא נדבר על בדיחת האישה ההורמונלית.

ההתעלמות החברתית מהצורך הגופני הנשי מביאה לניתוק של האישה מהתחושות של הגוף. למה שאתן לעצמי מנוחה בווסת אם מצופה ממני לעבוד כרגיל. למה שאקשיב לגוף בזמן הלידה אם הצוות הרפואי מכתיב את הקצב. וכך, הניתוק החברתי מהסייקל הנשי מביא לעומס אדיר על רצפת האגן.

בתמונה- אני הכי יפה כשאני בוסת עושה פונשה. מתוך פרסומת של אולוויז

5- תזונה גרועה

החברה המערבית אוכלת הרבה יותר מדי, כמה מאות קלוריות יותר ממה שאנחנו זקוקים ביום, שמקורן לרוב באוכל עמוס במלח, סוכר ושמן. כל אלו גורמים לחילוף חומרים לקוי, השמנת יתר, השתנות מרובות, יציאות רכות, עבודת מעי, כליות וכבד עודפת. וכיוון שהאוכל הזה צריך לעבור בסוף דרך הסוגרים שלנו, וכיוון שאופן ההתרוקנות שלנו הוא בניגוד לטבע - בישיבה כפופה במקום בכריעה, התזונה שלנו משפיעה מאוד על רצפת האגן.

בתמונה- איך כדאי להתרוקן. מתוך אתר wudumate


מה עושים יש המון מה לעשות כדי להפוך את החיים ליותר בריאים - ודרך כך את רצפת האגן.

להכניס ביומיום תנועה ספונטנית כמו מדרגות, הליכה, אופניים, גינון.

להיות ערות במהלך אימון לגוף. להציב מטרות בהתאם לגוף האישי שלנו ולא של מתאמנת אחרת.

לדבר את הצרכים הגופניים המשתנים שלנו - אני למשל, הודעתי לילדים כבר מזמן ששבוע לפני וסת אני עייפה ועצבנית, זה לא קשור אליהם ואני צריכה שהם יעזרו לי.

וללמוד את הפעלת רצפת האגן, את שני הרבדים- גם את השליטה בפעולת הסוגרים, וגם את פעולת הנשימה הסרעפתית. יש לי המון סרטונים באתר ובאינסטגרם, וכמובן - אני תמיד זמינה לשאלות.


נתראה בשיעורים ובהרצאות בקרוב

תמשיכו לכתוב לי ולהגיב.

התגובות שלכן הופכות את הקשר ברשת, לאמיתי.


נתראה בקרוב.

שלכן, עינב






42 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page